<h1>הלכות שמחות למהר"ם מרוטנבורג סימנים נ"א—נ"ד</h1>
<h2>דף כא.</h2>
ת"ר אבל שלשה ימים הראשונים אסור להניח תפילין וכו', ומסקינן דאינו אסור אלא יום ראשון אבל בשני ומשני ואילך מותר, ואם הניח תפילין בשני אפילו באו פנים חדשות אינו חולץ, מיהו שמעינן מינה דאם באו פנים חדשות בשני קודם שהניח תפילין אינו מניחן עד שילכו, דדוקא קאמר רבא כיון שהניח שוב אינו חולץ בשביל פנים חדשות אבל אינו מניח כל זמן שיש לו שם פנים חדשות, אבל בשלישי אפילו יש שם פנים חדשות מניחן, והא דאמרינן (ברכות י"א א') אבל חייב בכל מצות האמורות בתורה חוץ מן התפילין שנאמר בהן פאר, ופירש רבינו שלמה ואבל מעולל בעפר קרנו, ומקשים דבפירקין (ט"ו א') לא אמר ביה האי טעמא אלא טעמא אחרינא מדאמר ליה רחמנא ליחזקאל פארך חבוש עליך מכלל דשאר אבלים אסורין, על כן מפרשים דאין הטעם כמו שפירש רבינו שלמה אלא מדקאמר ליה רחמנא ליחזקאל כדאמר לעיל בפירקין, ונראה לי דלא קשיא לפירוש רבינו שלמה שהרי גם רבינו שלמה מודה דטעמא הוי משום דגמרינן מיחזקאל אלא שהיה קשה לו מאי טעמא לא אסיר אלא יום ראשון לר' יהושע ולר' אליעזר ג' ימים הראשונים, אמאי לא אסיר כל ז' כתלמוד תורה, ולהכי פירש מדאפקיה רחמנא בלשון פאר משמע אתה פארך חבוש עליך לפי שאינך אבל אבל אחר לא יחבוש פאר, ומדאפקיה רחמנא בלשון פאר להכי לר' אליעזר כיון דאמרינן (שם כ"ז ב') ג' ימים לבכי אין דרך ארץ להניח פאר בג' ימי הבכי בשעה שהוא מעולל בעפר קרנו, אבל משם ואילך דליכא בכי שרי, ור' יהושע ס"ל דדוקא ביום ראשון דהוי עיקר המרירות דכתיב ואחריתה כיום מר (עמוס ח' י') אז מעולל בעפר קרנו ואין לו לחבוש פאר, אבל משם ואילך שרי, והלשון משמע כרבינו שלמה שהרי נאמר בהן פאר ולא קאמר שהרי נאמר פארך חבוש עליך מכלל דשאר אבלים אסירי כדאמרינן לעיל בפירקין, ונראה דבתשעה באב נמי אין להניח תפילין כמו ביום ראשון דאבל שאין יום מר יותר ממנו יום קבוע לבכיה לדורות. אבל ציצית נהגו קדמונינו בכל ארץ אשכנז שלא להתעטף בציצית בט' באב ואסמכוה אקרא דכתיב (איכה ב' י"ז) בצע אמרתו ואמרינן במדרש איכה רבתי (ריש פרשה א') ביזע פורפירון דיליה, ואין מזה שום ראיה, ויש שאינם רוצים לשנות המנהג, גם אינם רוצים להיות בלא ציצית ורגילין להתעטף בטלית קטן תחת בגדיהם, גם נהגו באבל בתוך שבעה ימים בשבת כשהוא הולך לבית הכנסת שאינו מתעטף בטלית, גם זה אינו נראה לי, דאבל חייב בכל מצות האמורות בתורה. וגם נהגו שלא להדליק נרות בבית הכנסת בט' באב כי אם נר אחד לצורך החזן, וזה נראה מנהג כשר כדאמר באיכה רבתי (ריש פרשה א') שאמר הקב"ה למלאכים בשעת חורבן בית המקדש מלך בשר ודם כשהוא אבל מהו עושה, אמרו לו מכבה את הפנסים אמר להן אף אני אעשה כן דכתיב שמש וירח קדרו (יואל ד' ט"ו). גם נהגו לאחר שאמרו קינות יושבין על הספסלין וקורין איוב וירמיה, ובצרפת [אין] נוהגין כן עד תפלת המנחה, ואבל משמע בהדיא בסוף פירקין דכל שבעה אין לו לישב אלא על גבי קרקע, וגם המנחמין כמו כן דאמר רב יהודה אין המנחמין רשאין לישב אלא על גבי קרקע שנאמר וישבו אתו לארץ שבעת ימים וכו' (איוב ב' י"ג), ונראה דאיירי דוקא כשהמנחמין אצלו מדכתיב וישבו אתו לארץ.
